דיימלר פייננשל סרויסס ישראל בע"מ נ' אליהאם

פסק דין

בפני תביעה במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעת לפצותה בגין נזקי תאונת דרכים.

לטענת התובעת ביום 9.3.09 עמד רכב התובעת ברחוב מסילת וולפסון 34 בתל-אביב לצורך פריקת סחורה. הנתבעת, אשר ביקשה לצאת מן החנייה, נסעה לאחור מבלי שנתנה דעתה לרכב התובעת ופגעה בחלקו הקדמי.

לטענת הנתבעת האחריות לאירוע התאונה רובצת במלואה לפתחו של נהג רכב התובעת אשר לא שמר מרחק ופגע ברכבה מאחור תוך כדי נסיעת שני הרכבים. עוד נטען כי ממילא לא נגרם לרכב התובעת כל נזק.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. להלן טעמיי.

מצאתי את עדותו של נהג התובעת בפני כמהימנה. עדותו היתה מרובת פרטים ועם זאת עקבית על אף חקירה נגדית ארוכה.

מאידך, מצאתי את גרסת הנתבעת כתמוהה.

גרסתה של הנתבעת בכתב ההגנה ובפני היתה כי נסעה נסיעה איטית ברחוב עמוס ונהג רכב התובעת הוא שפגע בה.

משנשאלה הנתבעת האם ראתה את התאונה בפועל השיבה תשובות סותרות, שאז התערב בעלה וניסה לכוון את עדותה. דווקא דרך התנהלות זו מקשה עלי ליתן אמון בגרסתה.

תמונות רכב התובעת שצורפו לעיוני מלמדות כי הפגיעה אינה במרכז הרכב כפי שניתן היה לצפות אילו מדובר היה בכניסה של רכב התובעת ברכב הנתבעת תוך כדי נסיעת שני הרכבים.

הנזק הוא צידי ומלמד על כניסת הטמבון פנימה בנקודה ספציפית.

תמונות הנזק תומכות בבירור בגרסת התובעת, ואינן מתיישבות עם גרסת הנתבעת.

הנתבעת בחרה להביא לעדות את בעלה אשר נכח עימה במהלך הנסיעה.

עד זה העיד בפני כי אכן לא נגרם לרכבם נזק כלשהו ואולם ביחס לרכב התובעת ראה כי נגרם נזק לטמבון. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי לא אירע נזק כלשהו.

משנשאל בעלה של הנתבעת להסביר מדוע הנזק הוא צידי, השיב : "הלכנו לצד השמאלי". גם טענה זו אינה נזכרת במסגרת כתב ההגנה.

ממכלול הטעמים שנמנו לעיל לא מצאתי לקבל את גרסת הנתבעת, אלא לאמץ את גרסת התובעת.

משבחרה הנתבעת לנסוע לאחור, כאשר יש בחלקו האחורי של הרכב חפץ בולט, שהרי היה עליה לוודא כי אותו חפץ לא ייפגע ברכב אחר. משלא עשתה כן, עליה לשאת בנזקי התובעת.

באשר לנזקים שהרי התובעת הציגה בפני דו"ח שמאי בנוגע לנזק הישיר כמו גם חשבון שכר טרחתו של השמאי. נוכח הראיות מצאתי לקבל את תביעת התובעת בנוגע לרכיבי נזק אלו.

באשר לאובדן ימי עבודה, לא מצאתי לקבל את תביעת התובעת וזאת בהעדר ראיות לאובדן ימי העבודה בפועל כמו גם שווים. בבואו של תובע לעתור כי בית המשפט יורה על הצד שכנגד לפצותו, עליו להוכיח לא אך את אחריותו כי אם גם את שיעור הנזק הממשי שנגרם לו.

סוף דבר,